מיכל, 39 : אני גרה בגרמניה כבר 9 שנים. עם השכנים אני מדברת בגרמנית בלי לחשוב יותר מדי וככה גם במסעדה, ברחוב. אבל כשאני באה לדבר עם הגננת של הבת או המורה של הבן, אני כל פעם קופאת. התחלתי להתכונן לפני ולתכנן בראש מה אגיד. בזמן אמת זה פשוט לא יוצא, או יוצאת מין גרסא שקטה ומהוססת של עצמי, לא מצליחה להגיד מה שחשוב לי שיידעו.
אני תופסת מעצמי אימא מעורבת, קשובה, בעברית אני מצליחה להגיד בדיוק מה שאני חושבת. אבל אני מביטה ביומיום שלי בגרמניה ויותר ויותר אני מרגישה אימא כושלת. אני כבר לא יודעת ה"אני" האמיתית ולא מצליחה להתגבר על הדבר הזה.
היי מיכל,
את מתארת חוויה מתסכלת ומבלבלת – פער בין הדיבור השוטף עם השכנים ובין הקיפאון מול המורה. ועם הפער הזה מגיעות שאלות עמוקות וכואבות: “איך יכול להיות שאני יודעת מי אני ומה אני רוצה להגיד, אבל לא מצליחה להביא את זה איתי לחדר?” וגם – "האם אני האימא שחשבתי שאני? האימא שאני רוצה להיות?".
את גם מזכירה צירוף משולש: לחץ וקיפאון, שאלות על "מי אני" ו"האם אני מספיקה", וחוויות של הגירה (שפה חדשה, תרבות דיבור אחרת, שיחה עם סמכות מערכתית).
זה לא מקרי שהכול בא ביחד. אפילו יש לזה שם.
חוויות מהסוג הזה מקושרות לתופעה בשם "לחץ הסתגלות תרבותי". זה לחץ ספציפי שמופיע אצל מהגרים.ות, כשחיים.ות לאורך זמן בין שתי שפות, שתי מערכות של נורמות ושתי דרכים להבין את העולם.
המוח, המערכת הרגשית ומערכת העצבים עובדים כל כך קשה כדי לנסות להתאים עצמנו לתרבות החדשה, עד שבשלב מסוים זה משפיע על הנפש שלנו. מופיעות תחושות גופניות של תשישות, חרדה, ריקנות, או חוויות של ספק עצמי, כישלון, איבוד זהות.
לעיתים קרובות הלחץ הזה מופיע במצבים עם משמעות רגשית: הורות, עבודה, מסוגלות, ערך עצמי, תקשורת עם גורמי סמכות. וכמו שתיארת במצב עם המורה, הלחץ הזה יכול להתבטא בכך שאנחנו מופיעים.ות לסיטואציה לא בדרך שרצינו או שמוכרת לנו.
ואולי משהו מזה קורה לך.
העברית שלך מחזיקה שנים של ביטחון, אינטואיציה, זהות הורית מסוימת. ובגרמנית, חלק מהדברים האלה עדיין דורשים תרגום, מאמץ, מודעות עצמית, ועדיין אין לך בה את הקרקע להופיע כאימא שאת. וזו חוויה מתסכלת ומערעת.
אבל שתי הגרסאות – האימא השוטפת שמדברת ברחוב, והאימא שמחפשת מילים מול הגננת -הן שתיהן את.
זה חלק ממה שקורה לפעמים בתהליך ההגירה. זה נורמאלי.
המחקר מראה שמה שמגן על הרווחה הנפשית של מהגרים.ות לאורך זמן הוא שמירה על חיבור כפול – גם למי שהיית, גם למי שאת הופכת להיות.
אולי השאלות אינן “למה אני לא מצליחה להיות האימא שאני בעברית? האם אהיה כאן אימא טובה?”, אלא “מה יכול לעזור לי להרגיש קצת יותר אני, גם בחדרים שעדיין דורשים ממני מאמץ?”.
זה תהליך שלוקח זמן, ואין לו נוסחה אחת. אנחנו כאן אם תרצי להמשיך לחשוב על זה יחד.
אם גם את.ה רוצה לקבל עצה מהצוות המקצועי של "מתן" – אפשר לשלוח לנו שאלות לכתובת המייל [email protected] .
לתשומת לב –
- השאלות ייענו במסגרת הניוזלטר החודשי של "מתן".
- ננסה לענות לכל השאלות, אבל לא נוכל להבטיח ששאלתך תיענה.
- נשמור על פרטיותך ולא נפיץ את כתובת המייל ואת שמך. אנא ציינ.י במייל את גילך ואת השם הפרטי שלך, שיופיעו בניוזלטר.