החורף הגרמני, מושא לבדיחות ולפחדים, נמצא בשיאו. ואולי דווקא עכשיו קשה יותר להיזכר בהומור, כשהגוף חווה בזמן אמת את הקור, האפרוריות, הסגירות והניתוק. החורף בגרמניה

נגה, בת 37: החורף שוב פה ואני שוב מתחרפנת. הכול אפור, האנשים קודרים, אין לי מושג מה לעשות, לא בא לי כלום. רציתי לנסוע אבל

1. שלב עוגנים קטנים: לשלב ביומיום דברים שמטעינים אנרגיה: מוזיקה, מקלחת חמה, ספל תה טוב, סרטון מצחיק ביוטיוב, עמוד מהספר. מעט אבל קבוע.   2. לאסוף

הדס, בת 51: אני גרה באירופה. אבא שלי חולה, אימא שלי מותשת, והאחים שלי שם מטפלים בהכול. אני מנסה לעזור מרחוק אבל מרגישה לחוצה ואשמה

1. להגדיר תפקידים ברורים במערכת המשפחתית  מי עושה מה? אולי מי שבארץ אחראי.ת על היומיום ומי שמרחוק – על מידע, בירוקרטיה, סדר. לקבוע מראש מה יהיו תהליכי

דנה, 47, ברלין: לפני שבוע התחלתי עבודה חדשה, ולראשונה אחרי יותר מעשרים שנה בגרמניה, לא אמרתי שאני מישראל כששאלו אותי מאיפה אני. אחרי החזרת החטופים

1. כתיבה – כתיבה חופשית של הקולות, המחשבות והרגשות שבתוכנו. אפשר לרשום מה כל אחד אומר, להביט ברשימה, ולתת מקום וכבוד לכל מה שעלה. הכול

לפתוח את היום בשאלה אישית כמו: "מה הייתי רוצה להרגיש היום?" או "מה יגרום לי להרגיש נוכח.ת בחג?" להאזין לפסקול חג – שירים בעברית שקשורים

רינת, 36: כל שנה מחדש, בחגים, אני מתוחה, עצבנית ומבואסת. אני מתגעגעת לחברים, נשברת מלראות תמונות מהמפגשים של המשפחה שלי, חושבת על הילדים שלי שגדלים