הגירה : סיפור אהבה? משבר וחוסן בזוגיות בזמן הגירה

הגירה : סיפור אהבה? משבר וחוסן בזוגיות בזמן הגירה

 

באגדות הם חיו באושר ואושר עד סוף ימי חייהם. בחיים האמיתיים, בין אושר לאושר, יש הרבה חיים שזורמים באמצע. יש גם מעברים, התבגרות, פרידות והכרויות, והחלטות כבדות משקל. יש גם משברים. לעתים קשה לנו להתבונן ולהבין בדיוק במה שקורה לנו, לפעמים ההתנגשות בין אושר ואושר ולבין המציאות היא מורכבת וכואבת. במאמר הזה נרצה לגעת במשבר וההתמודדות כאשר משלבים זוגיות והגירה – שני אספקטים של החיים שכוללים בתוכם הרבה ציפיות, פנטזיה, מציאות ומורכבות – ולתת מספר כלים ליצירת חוסן וכוחות.

דרך שעשויה לעזור לנו להביט בנושא היא פריזמת ה"משפך", שמתארת את המשברים , השברים וההזדמנויות שההגירה מציעה לזוגיות שלנו.

משבר

אילו כלים עזרו לכם בעבר להתמודד עם משברים? (שאלה להעשרה וחשיבה עצמית)

משבר הוא חלק מהחיים. משבר הוא לאו דווקא משהו רע/שלילי – לעתים המשבר הוא הדבר שמאפשר צמיחה, שינוי ולמידה.

אפשר להסתכל על משבר כארוע שבו אנחנו נדרשים להשקיע הרבה משאבים ולא יכולים להמשיך ולפעול באופן אוטומטי ורגיל. כמעט תמיד משבר יכלול קטיעה של רצפים – רצף של חיים, עבודה, מגורים, יחסים – משהו יקטע וישתנה ויחייב אותנו להסתגל ולהתאים את עצמנו.

ההתמודדות עם משברים היא מורכבת בגלל שהסתגלות ושינויים דורשים הרבה משאבים – ומה קורה אם אין לנו את המשאבים האלו?

משבר ההגירה

מה היו מעגלי התמיכה שלכם בישראל? מה הם מעגלי התמיכה שכלכם אחרי ההגירה? ? (שאלה להעשרה וחשיבה עצמית)

הגירה מעצם טבעה יוצרת משבר בכך שהיא קוטעת רצפים בכל תחומי החיים ודורשת מאיתנו להסתגל לחיים חדשים. גם הגירה מוצלחת דורשת השקעת משאבים רבה.

אחת הדרכים למלא את המשאבים של עצמנו, היא העזרות במעגלי תמיכה. בעבר, ברוב המקרים, המשפחות והקהילה המקומית, היו מעגל תמיכה רחב ומקיף. כיום, הזוגות ומשפחות הינן קטנות יותר ועומדות יותר בפני עצמן, לא לכולם יש קהילה ובסיס להעזר בו. התרבות בישראל היא עדיין הרבה יותר מבוססת קהילה ומשפחה ולרוב רשת התמיכה בארץ מבוססת על קשרים מהעבר, היסטוריה משותפת והתרבות התכל'ס הישראלית.

במעבר להגירה, ובמיוחד לגרמניה, יש פער גדול במעגלי התמיכה. התרבות היא אחרת, המעגלים החברתיים והתומכים צריכים להבנות מחדש.

כשיש פחות מעגלי תמיכה, לרוב ישנו צורך להשען עוד יותר על הזוגיות כמעגל תמיכה. אבל מה קורה כששני בני הזוג מתמודדים עם ההגירה? מה קורה כשיש פער בין חוויות המשבר? איך מצליחים לשמור על האיזון הנכון בין לעזור ולהעזר?

 

משבר הפנטזיה –

בעקבות ההגירה, באיזה תחום, בזוגיות ובחיים, התגלה פער בין הציפייה למציאות עצמה? ? (שאלה להעשרה וחשיבה עצמית)

הגירה מלווה תמיד בפנטזיה – למשל החלום על המסיבה בברגהיים – ובמציאות – המוכרת הנוזפת במאפייה המקומית. הפנטזיה היא דבר טוב והכרחי – היא נותנת לנו לאן לשאוף, לעבוד קשה להשיג את מה שאנחנו רוצים, להתגבר על זמנים קשים.

ולצד זאת, הפנטזיה, מעצם טבעה, היא גם לא מושגת. וכשרצף החיים נקטע, כשהמשאבים שלנו לא מספיקים, כשהפנטזיה רחוקה מתמיד – זה לא קל. הפנטזיה שלנו היא אישית וגם זוגית, ויכולה להשפיע על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם המעבר וההגירה

 

משבר הזוגיות (בהגירה)

מה הארוע המכונן של תחילת הקשר הזוגי שלכם/ן ? על אילו משברים התגברתם בעבר בזוגיות? (שאלות להעשרה וחשיבה עצמית)

אז בהגירה אנחנו במצב של קטיעה של רצפים, של צורך בהשקעה של משאבים רבים, בשינוי במעגלי התמיכה. ולכן, באופן טבעי, אם ההגירה נעשית כזוג, או שיש זוגות ברקע של ההגירה, יכול להווצר עוד יותר לחץ וצורך להשען על בן/בת הזוג.

מעבר לזוגיות הרומנטית עצמה, בני הזוג צריכים לתפקד גם כתומכים אמפטיים בסיטואציה, כפותרי סוגיות ביוקרטיות בארץ חדשה, שותפים כלכליים, מעגל תמיכה חברתי, פקידת ת"ש ושומרי מורל גבוה, ועוד ועוד.

מנעד ועומס התפקידים שבני הזוג יכולים (באופן לא מודע ומודע) להטיל אחד על השני, יכול לגרום למשבר ותסכול.

אם נוסיף את הפנטזיה שבאה אל מול הזוגיות ואל מול ההגירה (הזוג המהגר, שמדבר תוך חודש את השפה החדשה באופן שוטף, מוצא חברים, דירה, עבודה, הנאה ויכולת להתמודד עם חורף בלי שום קושי). הפנטזיה יכולה לפגוע בדרך שאנחנו מתמודדים בה ביחד כזוג, להשפיע על היחסים, מבנה התפקידים בזוגיות, הציפיות והכעסים בין בני הזוג. היא יכולה לגרום לנו לעשות קיצורי דרך או אפילו לפרוש מהדרך.

 

כלים וחוסן על מנת לשמור על עצמנו ועל הזוגיות אל מול אתגרי ההגירה –

אילו כלים חדשים מצאתם שאימצתם בזוגיות בעקבות ההגירה? ? (שאלות להעשרה וחשיבה עצמית)

הבטרייה הזוגית

אחד הכלים שנוכל להשתמש בהם, הוא לעצור ולבדוק רגע איפה אנחנו וכמה משאבים יש לנו – באופן אישי וזוגי. בסרטון הבא  נוכל לראות כלי של בדיקה זוגית של "כמה בטרייה יש לי כרגע".

 

ברגע שנוכל להתבונן ולומר באופן ישיר כמה בטרייה יש לנו כזוג, נוכל להבין שאם הבטרייה שלנו ריקה מהרגיל, אנחנו צריכים למצוא פתרונות אחרים מאשר כשהבטרייה שלנו מלאה ואנחנו חזקים כמו שהיינו רוצים להיות. הדימוי של הבטרייה עוזר לנו להבין גם שאם לא נעצור ולהטען מדי פעם, בסוף נכבה.

תרגיל שנוכל להיעזר בו הוא מיפוי "בנק המשאבים שלי/שלנו" – זו הזדמנות לזהות ולרשום לעצמנו את מה שמטעין לנו את הבטרייה ומה מרוקן אותה. אם אנחנו מגלים שהבטריות שלנו ריקות – זה הזמן לעשות פעילות כלשהי מ"בנק המשאבים" כדי להיטען.

תוכנית הפער המטיב – The kind gap plan –

על מנת להתמודד עם בטרייה לא מלאה, נוכל להשתמש בתוכנית הפער הזוגי/משפחתי המטיב. את התכנית מכינים ביום כלשהו שבו לכולם יש הרבה אחוזים בבטרייה. מטרת התכנית היא לענות על השאלה "מה נעשה בימים שבהם אין לנו ביחד מאה אחוז"?

דברים שאפשר להכניס לתוכנית –

• ללכת לישון שינה טובה, כולם, לפחות 8 שעות.
• להזיז את הגוף. שם מאוכסנים מתח, חרדה, אבל, דברים קשים.
• לאכול היטב – פחות סוכר ואוכל מעובד ואלכוהול. הם מביאים איתם הקלה מיידית, אבל ההשפעה שלהם מקשה על הגוף ועל המערכת הרגשית
• בלי מילים קשות
• בלי מילים נחמדות בפנים כעוסות
• להתנצל כשצריך
• לקבל התנצלויות עם "תודה", מבלי להמעיט במה שמתנצלים עליו ועם הערכה לכמה קשה לומר סליחה.
• הומור

אלו רק דוגמאות, האתגר הוא למצוא את הכלים שיגשרו על הפער בזוגיות ובמשפחה היחודית שלכם. הרעיון הוא להקפיד על כך שאני אטעין את עצמי (גופנית ונפשית), ושמתוך כך נוכל לבוא אל הזוגיות באופן מלא ומאוזן יותר.

חשוב להבין שכאשר אנחנו בפער מהבטריה המלאה, זה בסדר גם להבין שאין לנו כרגע אפשרות להחזיק אלו את אלו ושזה בסדר. מחר יום חדש, ובתקווה יהיו לנו יותר אחוזים , בין השאר הודות לתכנית הפער.

דאגה לצרכי הבסיס שלנו

חמלה והכרה בקושי

בתרבות הישראלית יש נראטיב של להסתער על בעיות ולפתור אותן. להכיר בקושי לרוב נתפס כרחמים עצמיים, כחולשה. להאט נתפס כמתכון לאסון.

יש הרבה חוזק בתרבות הזאת, שיודעת להתמודד עם חוסר במשאבים ובאתגרים. אבל יש טעם גם לעצור לרגע, להכיר בכך שאנחנו במקום לא מוכר, שאין לנו פתרונות להכל, שקצב החיים ועולם הפתרונות הגרמני הוא אחר. שהזוגיות שלנו השתנתה, שקשה לנו, שלא הכל עובד כמו שרצינו.

להכיר בכך שקשה לנו – זאת לא חולשה, אלא התחלה של דאגה וחמלה לעצמנו.

להיות בעמדה של חמלה כלפי עצמנו, זאת היכולת להיות בעמדה של "איך הייתי צריך שחבר/ה טובים יהיו שם בשבילי אל מול הקושי שלי". אם אני יכול להיות החבר הכי טוב לעצמי, זה super power. אם נוכל להיות חברים טובים לזוגיות שלנו, זה super power זוגי.

 

לחגוג הצלחות קטנות

 

זוכרים את הפנטזיה מתחילת המאמר? כדי לא להשבר לפני שמגשימים את הפנטזיה (אני מפטפט בגרמנית 1C בזמן שהמוכרת במאפייה כבר לא זועפת כלפי), חשוב מאוד לחגוג את ההצלחות הקטנות בדרך.

בזוגיות, יש לנו נטייה טבעית לזכור ולראות את מה שלא עבד לנו – המריבה הזאת מלפני שבוע, הפעם ההיא שלא הצלחנו לתמוך אחד בשניה.

לכן, חשוב לזכור, להתעקש, לדרוש תשומת לב – להצלחות שלנו – גם אם הן קטנות. כי אלו הצעדים הקטנים שלנו בדרך הארוכה.

איך אתם הולכים לדאוג לעצמכם בהמשך הדרך הזוגית-הגירתית המסקרנת שלכם?

כחלק מהדרך הארוכה (והמרתקת, והמפתיעה, והקשה והמעצימה), גם אנחנו כאן ב"מתן" נשמח להיות פינת רענון והצטיידות. כולנו עברנו הגירה כזאת או אחרת, ויכולים להבין את החוויה. אנחנו מבינים שלפעמים צריך גם מקום שהוא קצת רחוק יותר (ואנונימי) כדי לחלוק ולדבר על הדברים. ונשמח להיות כאן בשבילכם.