מאמר זה שם למטרה להציג את אפשרויות הטיפול השונות בגרמניה, מהותן ולעמוד על ההבדלים ביניהן על מנת להקל בהחלטה על סוג הטיפול המועדף. אם כך, מאמר זה רלוונטי לאחר שהתקבלה ההחלטה להתחיל בטיפול וכעת עומדת השאלה איזה טיפול הכי מתאים עבורנו או עבור הנושא ו/או הבעיה בה נרצה להתמקד. ישנו מבחר גדול של טיפולים המוצעים בגרמניה. החל מטיפול פסיכולוגי/ פסיכותרפויטי מעמיק וכלה מייעוץ או קאוצ'ינג ממוקד בעיה.
ייעוץ (Beratung) או קואצ'ינג (Coaching) אינם שווי ערך לטיפול (Therapie) אלא בהגדרתן מתאימות לאנשים בריאים נפשית ומציעות תמיכה בהתמודדות עם בעיה או משבר. הבעיה יכולה להיות קשורה למערכות יחסים של הקליינט.ית, מצב תעסוקתי, זוגיות, הורות וכיוצב – השיח הינו רחב ומגוון אך העיקרון הינו שהשירות הניתן הינו ממוקד וספציפי עבור הנושא שהקליינט.ית בחר.ה.
ייעוץ ואימון גם נבדלים בדרך הראייה שלהם את תפקיד איש המקצוע. בייעוץ, היועצ.ת הינם המומחים המקצועיים בראייתם, ותפקידם הינו הצעת פתרונות מתאימים או רעיונות קונקרטים לסוגייה המוצגת על-ידי הקליינט.ית שמולם. בהתאם לזאת, במסגרת ייעוץ הקליינט.ית יציגו בעיה והיועצ.ת תפקידו.ה להציע פתרון או אסטרגיית התמודדות נאותה עבורה. בניגוד לכך, במסגרת הקאוצ'ינג, המאמנ.ת רואים את הקליינט.ית כמומחה ותפקידם הינו לקחת חלק אקטיבי בחיפוש ועיבוד הבעיה עם הקליינט.ית. קרי, המאמנ.ת תפקידם אינו להקנות ידע על סמך ניסיונם או הידע המקצועי שלהם, אלא לזהות את המשאבים של הקליינט.ית, להוביל אותם ולהוות מקור השראה לזיהוי החוזקות בעצמם. בהתאם לאמור לעיל, שתי הגישות הנ"ל אינן מחליפות טיפול פסיכותרפויטי ואינן מהוות טיפול מעמיק וארוך טווח.
הטיפול הפסיכותרפויטי נבדל על ידי גישות שונות, והן על ידי אנשי המקצוע השונים שיכולים להציע אותו.
ראשית נמנה את אנשי המקצוע השונים:
בגרמניה, מי שיכול להציע פסיכותרפיה הינו פסיכולוג (בוגר תואר ראשון+ שני) או רופא (בוגר לימודי רפואה) שביצעו התמחות, שאורכת בין שלוש לחמש שנים, ועברו מבחן רישוי. לאחר ההתמחות הם נקראים פסיכולוגים פסיכותרפויטים או רופאים פסיכותרפויטים (לרוב פסיכיאטרים).
עוד אנשי מקצוע שיכולים להציע פסיכותרפיה הינם היילפרטיקר.ית ( Heilpraktiker.in für Psychotherapie). שעבר הכשרה ספציפית לפסיכותרפיה. אלה יכולים להיות או בוגרי תואר שני בפסיכולוגיה, שלא עברו התמחות, או בוגרי הכשרה ייעודית שנעה בין שנה עד שלוש שנים. משך ההכשרה תלויה גם אם ההיילפרקטיקר.ית בעל.ת הסמכות נוספות אבל על-פי רוב אורכת ההכשרה כשנה וחצי.
[מקרה ספציפי נוסף להיילפרקטיקר הינם פסיכולוגים מומחים שעברו את לימודיהם ואת ההתמחות מחוץ לגרמניה, ואינם מחזיקים את התואר פסיכותרפויט.ית בגרמניה אלא במדינת המקור בו השלימו את ההתמחות, כמו ישראל].
שני המטפלים.ות שצויינו מעלה רשאים הן להציע טיפולים ארוכי טווח ומעמיקים והן טיפולים ממוקדים ואף רשאים לטפל באנשים בעלי הפרעות נפשיות. אם כך, כיצד נבדלים המטפלים.ות אחד מהשניה?
טיפול מטעם היילפרקטיקר אינו מעוגן לשיטה טיפולית אחת; כיוצא מכך המטפל.ת רשא.ית לעשות שימוש במגוון גישות טיפוליות רשמיות קיימות (קרי Therapiefreiheit) בעוד כי הפסיכותרפויט.ית ממוקצע.ת ומשוייכ.ת לאסכולה טיפולית ספציפית, בה הוא עבר התמחות. על ההיילקפרקטיקר.ית להכיר את גבולות הטיפול שלהם ולהפנות לטיפול פסיכולוגי או רופאי אם הגיעו לגבולותיהם המקצועיים.
גישות טיפוליות נפוצות בטיפול הפסיכותרפויטי של ההיילפרקטיקר הינן טיפול הקוגניטיבי-התנהגותי
(KVT-Kognitive Verhaltenstherapie), טיפול מערכתי (Systemisch)ושיטות הרגעה שונות (Entspannungsverfahren).
גישות בשימוש הפסיכולוגים הפסיכוטרפויטים השונים הינן הטיפול ההתנהגותי (VT- Verhaltenstherapie), הקוגניטיבי-התנהגותי (KVT), טיפול דינאמי (TP- Tiefenpsychologie), טיפול אנאליטי (Psychoanalyse) ומערכתי. את ההבדלים על גישות/ טיפולים אלה נעמוד בקצרה בהמשך. יש לציין כי אם מדובר בהפרעה או מחלה נפשית, יש לפנות לפסיכותרפויט שהוא כאמור או פסיכולוג קליני לאחר התמחות או רופא פסיכיאטר.
נקודה חשובה לא פחות בבחירת הטיפול הינה גם כלכלית. מכל הטיפולים שהוצגו לעיל רק הטיפול הפסיכותרפויטי הפסיכולוגי מוכר ומומן בגרמניה על-ידי הקופות הציבוריות בעוד כי הטיפול הפסיכותרפויטי על ידי ההיילפרקטיקר מומן רק על-ידי חלק מהקופות הפרטיות והמימון ניתן לפי רוב עבור מספר נמוך יותר של שעות טיפוליות. מספר השעות הטיפוליות בעבור טיפול פסיכולוגי שניתן לקבל עבורו מימון מקופת החולים נע בין 60 ל 300 – תלוי בגישה הטיפולית של המטפל.ת. בעוד כי עבור הטיפולים הפסיכותרפויטים ישנו מימון מלא או חלקי על-ידי הקופות, ייעוץ או אימון אינם ממומנים והפונים ופונות אליהם.ן, עליהם.ן לשלם עבור השירות מכיסם הפרטי.
היה ובחרנו בטיפול פסיכולוגי פסיכותרפויטי עלינו לבחור גם את גישת הטיפול המועדפת עלינו מהגישות שציינו מעלה. הגישה הטיפולית משפיעה על מכלול הטיפול החל מהגישה המקצועית ואופן ההסתכלות של התנהגות אנושית וכלה באסטרטגיות טיפוליות ומשך ותכיפות הטיפול.
- הטיפול ההתנהגותי מבוסס על התפיסה כי התנהגותיות בלתי מסתגלות או בעייתיות נרכשות דרך יחסי גומלין עם הסביבה ובאותה דרך שנרכשו ניתן גם לתקנם ולהחליפם עם סט התנהגויות נאותות יותר. בטיפול ההתנהגותי הפסיכולוג נחשב כמומחה לידע שלו בעוד שהמטופל.ת הינם מומחים לחייהם ותעשה עבודה משותפת למציאת אסטרטגיות התמודדות מתאימות לצורך סיגול התנהגותיות נאותות יותר עבור התנהגות לא מתאימה. ברוב המקרים יעשה תהליך הבנה של מקור ההתנהגות על מנת לטפלה בצורה המיטבית אם כי מציאת המקור לפי גישה טיפולית זו אינו חובה על מנת להשיג תוצאות טיפוליות.
- הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית הרחיבה את הפסיכולוגיה ההתנהגותית ומשלבת בה את אספקט הקוגניציה, קרי המחשבות. הטיפולים ההתנהגותיים והתנהגותיים-קוגניטיביים הינם הרווחים בגרמניה. לפי הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי, התנהגויות ומחשבות שליליות נרכשות דרך יחסי גומלין מוטעים עם הסביבה ובעקבות אותם יחסי גומלין נותרה תגובה שלילית עבור גירוי או אובייקט מסויים. הגירוי עשוי להיות חיצוני או פנימי. גירוי פנימי הינו למשל מחשבה שלילית כלשהי כגון "אני חסר.ת ערך" וגירוי חיצוני יכול להיות למשל מפגש עם כלב תוך האמונה שכלב הוא מסוכן לצורך העניין. במסגרת טיפולית זו בדומה לטיפול ההתנהגותי תיעשה עבודה על שינוי המחשבות וההתנהגויות השליליות דרך רכישה של תגובות נאותות יותר. אותה עבודה נעשית על-ידי טכניקות פסיכולוגיות מוכרות ומוכחות תוך עבודה למציאת האסטרטגיה המתאימה ביותר עבור המטופל.ת. הן הטיפול ההתנהגותי והן ההתנהגותי-קוגניטיבי מאופיינים בעבודה טיפולית ברמת ההווה ולפי רוב נעשות פגישות טיפוליות שבועיות – בהתאם לצורך של המטופל.ת.
- הגישה האנאליטית משוייכת לגישה הפסיכואנאליטית אשר מניחה כי הליכים בלתי מודעים כמו זיכרונות רחוקים או מודחקים משפיעים על ההתנהגות של האדם בהווה. העבודה הטיפולית לפי הגישות הנ"ל הינה עבודה אינסטיבית ומאופיינת במספר פגישות טיפוליות שבועיות בין שניים לשלושה בתחילת הטיפול וירידה הדרגתית עם התקדמותו. העבודה בטיפול הינה מעמיקה וכוללת בתוכה חזרה לזיכרונות ילדות, הבנה של תהליכים לא מודעים וקונפליקטים פנימיים שיכולים להשפיע על התהליכים בהווה, זאת על מנת לאתר את מקור הבעיה ולהביא לשינוי ושיפור בקונפליקט העכשווי.
- הגישה הדינאמית נקראת כאמור בגרמנית Tiefenpsychologie , וגם היא משוייכת לגישה הפסיכואנליטית . היא קרויה ככה משום שהיא כוללת בתוכה חלקים מגישות טיפוליות פסיכולוגיות שונות וכן נותנת דגש לתהליכים לא מודעים. גישה טיפולית זו צמחה מתוך הפסיכולוגיה האנאליטית, במרכז הטיפול הדינאמי עומדים מאידך הקונפליקטיים העכשיווים של האדם ומגיסא חוויות הילדות ותהליכים לא מודעים. בדומה לטיפול האנאליטי גם הטיפול הדינאמי כולל עבודה טיפולית אינטנסיבית המאופיינת בתחילה מספר פגישות שבועיות ולרוב נמשכת לאורך זמן.
- טיפול מערכתי (Systemisch) הינו הטיפול ה"צעיר" ביותר מבין כל הגישות שהוצגו עד כה. בניגוד לגישות/ האסכולות הקודמות שהוצגו, לפי הטיפול המערכתי "הפרעה נפשית" הינה חוסר התאמה זמני לדרישות החברה ולצורכי היחיד, ובעקבות כך עולים סימפטומים שמבטאים את הסבל של האדם מחמת חוסר ההתאמה הנוכחית. הטיפול המערכתי זכה בשמו בעקבות ההנחה שסבל עולה בעקבות יחסי גומלין עם החברה והמערכות השונות של האדם, כגון משפחה, בית ספר, מקום עבודה וכיוצב. בהתאם להנחה זו, בני האדם הינם חלק מהמערכת ושינויים במערכת עשויים להוביל לפגיעה וסבל נפשי. בטיפול המערכתי העבודה הטיפולית נעשית לפי ההנחה שהקליינט.ית הינם המומחים לחייהם ויודעים הכי טוב על מה עליהם לעבוד והמטפל.ת תפקידו.ה לעזור ולמצוא את תפקוד התסמינים בתוך המערכת והקלתם על מנת לחזור להיות חלק מספק מהמערכת החברתית.
הטיפולים השונים מספקים מענה לצרכים השונים, כך שבמידה וטיפול אחד לא התאים לנו,נוכל לנסות גם אחר.
במעמד זה נזכיר כי אם הינך סובל.ת ממועקה כלשהי וזקוק.ה לאוזן (לא טיפולית) קשבת גם אנחנו במתן כאן בשבילך. אנחנו זמינים עבורך מידי ערב בין השעות 20:00 עד 22:00 ונשמח לתת מענה טלפוני אמפתי ולהקשיב למכאובייך.
מספר הטלפון שלנו הינו 0800-0001642