מה הרגשנו השנה? מסע בעולם הרגשי של מהגרים.ות מישראל מאז ה-7.10

מה הרגשנו השנה? מסע בעולם הרגשי של מהגרים.ות מישראל מאז ה-7.10?

"אני רותחת מעצבים", "אני לא ישן בלילה מדאגה", "אני מרגישה שכולם נטשו אותי", "אני אכול אשמה על זה שאני כאן והמשפחה שם". השנה האחרונה, מאז ה-7.10, הייתה גדושה במאורעות, שינויים, טלטלות והמון רגשות. בעומס כזה קשה להבין מה אני מרגיש.ה, איך לקרוא לזה, ומה לעשות עם זה. 

 

במאמר הזה, רצינו לתאר כמה מהרגשות המרכזיים שאנחנו, ב"מתן", למדנו שנוכחים בחיי המהגרים.ות הישראלים.ות בשנה האחרונה, ולהציע פרספקטיבות להסתכלות עליהם ולעבודה איתם. 

 

חשוב לזכור שהרגשות האלו משתנים מאדם לאדם, ממצב למצב, מזמן לזמן, שלעיתים הם באים יחד ולעיתים לחוד, ושיש עוד הרבה חויוות רגשיות שלא מתוארות כאן . 

 

מה נרגיש שהעולם מתערער ונדמה שאין בטחון, הגנה ויציבות?

 

אירועי השנה האחרונה, בישראל ובחיים שלנו כישראלים.ות, כללו הרבה לחץ – תחושה שמגיעה כשאנו פוגשים.ות דברים שלא ניתן לחזות, לא ניתן לשלוט בהם, ושמגיעים זה אחרי זה ומייצרים עומס גדול. לחץ, בהקשר של השנה האחרונה, התרחש כשהעולם הציג לנו כל כך הרבה חוויות מורכבות, שכלי ההתמודדות הרגילים שלנו לא עבדו לנו. בפשטות: היה לנו קשה להתמודד. ובצדק.  

 

הרבה דיברנו השנה על חרדה – רגש שמורכב מהלחץ הנ"ל, בתוספת מחשבות מודאגות, ושינויים גופניים בלחץ הדם, בהרגלי שינה, בעירנות, בדפיקות לב ועוד. 

 

יש כמה דרכי התמודדות שמגיעות כתגובה לחרדה. אחת מהן היא דאגה – שכוללת שרשרת של מחשבות שליליות על דברים רעים שייתכן ויקרו בעתיד – לישראל, למשפחה, למהגרים.ות בגרמניה. 

 

עוד דרך התמודדות עם חרדה היא הימנעות – השקעת אנרגיה בלנוע סביב והרחק מהדבר שמעורר חרדה. נתרחק מהחדשות, לא נפגוש ישראלים.ות בברלין ונתקשר פחות לחברים.ות ולמשפחה בארץ, לא נלך למקומות בהם יכול לעלות הנושא.  

 

מה נרגיש לצד מי שלא מבינים.ות את החוויה ואת הזהות שלנו? 

 

כשמדובר במהגרים.ות, לפעמים התחושה היא שכואב לנו, שאנחנו בעומס, דאגה ואובדן, ושהלא ישראלים.ות סביבנו לא מכירים.ות בזה או מבינים.ות את זה. לחלקנו, יש גם תחושה שישראלים.ות אחרים.ות לא רואים.ות אותנו ואת הפרספקטיבות שלנו, ואפילו יוצאים.ות כנגדנו. הנה כמה תגובות רגשיות טבעיות לכך.

 

אכזבה מתפתחת כשיש ציפיות שלא נענו. למשל – הציפייה שמי שמכירים.ות אותנו יתעניינו, יגלו אמפתיה, ינסו להבין אותנו, ויכירו בכאב שלנו; או שהחברים.ות והמשפחה מישראל יהיו בעמדות דומות לשלנו. 

 

ככל שהציפייה יותר משמעותית, האכזבה תהיה יותר משמעותית. והגירה כוללת בתוכה מלכתחילה ציפיות משמעותיות. למה?

 

כמהגרים.ות אנו תולים הרבה ציפיות במי שגרים סביבנו, כי אלו א.נשים שבעזרתם.ן ננסה לבנות לעצמנו תחושות של בטחון, שייכות ומוגנות במדינה חדשה. ולכן, האכזבה יכולה להיות משמעותית מאוד. 

 

בצורה דומה, כמהגרים.ות עדיין נרצה  להרגיש שייכות לחברים.ות ולמשפחה בארץ, ואולי נצפה שירגישו ויתפסו את המצב כמונו. בעקבות אוקטובר, חלקנו גילינו שאנחנו חלוקי דעות למול החברים.ות והמשפחה. זה גורם לא רק לאכזבה, אלא לצמצום תחושות שייכות והרחבת תחושות של בידוד וניתוק, שקשות במיוחד למהגרים.ות.  

 

אכזבות במערכות יחסים גורמות לפעמים להפרה של אמון, מה שמעלה אצל חלקנו תחושות של בגידה, שכוללת הלם וקושי להאמין למתרחש, אולי נרגיש שהאדמה נסדקת מתחת לרגליים שלנו.

 

עוד רגש שיכול להתלוות לאכזבה הזו הוא טינה – שילוב של רגשות תסכול, שיפוט וכעס. זה רגש שמופיע כשציפינו לדברים שאין לנו שליטה עליהם – מה שאחרים.ות חושבים.ות, מרגישים.ות או איך יגיבו.

 

שמענו הרבה על בדידות בשנה האחרונה. הגיוני לאחר כל מה שנכתב עד כה. חלקנו איבדנו קשרים משמעותיים בגרמניה ובישראל. בפועל ייתכן שנשתתף בפחות אינטראקציות חברתיות משמעותיות: יחסים אינטימיים, חברות, מפגשים משפחתיים, חיבור לקבוצות בעבודה או בקהילה. לפעמים בדידות מגיעה עם בידוד, עם ניתוק, או ניכור, פיזיים או רגשיים. 

 

בעולם מקביל: איך לנהל את היחסים עם לא-ישראלים.ות בזמן מלחמה?

 

מה נרגיש ביחסים שלנו עם המשפחה והחברים.ות בישראל? 

 

מה שמתרחש בישראל, אצל המשפחה והחברים.ות, נמצא בתודעה שלנו כל הזמן. ועדיין, יש פער בינינו לבינם.ן. אנחנו לא שם, לא איתם.ן, ולא חווים.ות את החוויות שלהם.ן. זה מצב שמעורר כמה תחושות נפוצות. 

 

אשמה היא תחושה ששמענו עליה הרבה השנה. אנחנו פה, מוגנים.ות וממשיכים.ות בחיים שלנו, והם.ן שם, בצל האזעקות, הפינוי, הסערה הפוליטית. אנו מרגישים.ות שאנחנו "לא בסדר", כי בסדר לנו. לפעמים זה מוביל לתחושה שאנחנו לא ראויים.ות לקשר עם הבית, לשייכות ולאהבה הזו. 

 

גם בושה נכנסת לתבשיל, ומופיעה כשאנו מרגישים.ות שלא עשינו מספיק: לא עזרנו, לא הפגנו, לא התקשרנו, לא נסענו, לא תרמנו, וכו' וכו'. 

 

שווה לשים לב גם לקנאה. חלקנו תוהים.ות אם הישראלים.ות בחיינו מקנאים.ות בנו, רוצים.ות את החיים הבטוחים והרגועים יחסית שיש לנו פה. כל אדם מגיב אחרת לקנאה. לחלקנו זה עלול לגרום לתחושות של אשמה, סדקים בקשר, ופגיעה בשייכות.

 

מה נרגיש ביחס של העולם לישראלים.ות?

 

דעת הקהל הבינלאומית נעשתה יותר ויותר אנטי ישראלית, ככל שהשנה עברה. במובן הזה, למהגרים.ות נוצרות חוויות נפרדות מאלו של ישראלים.ות בארץ. מהגרים.ות נפגשים.ות יותר עם מי שמתנגדים.ות למתרחש בישראל. 

 

חלקנו חווינו רגעים בהם.ן הניחו שיש לנו דעות ועמדות שאין לנו, חלקנו חווינו אפלייה ואיום בגלל שאנו ישראלים.ות ויהודים.ות, חלקנו הרגשנו שהניואנסים של הצדדים הפוליטיים שבנו נמחקים.  

 

רגש של אי נראות (Invisibility) עולה כשהאנושיות והרלוונטיות של יחיד.ה או קבוצה "זוכים" להתעלמות או היעדר הכרה, והחשיבות או הערכיות שבהם מוקטנות. חלקנו מרגישים.ות ככה למול עמדות "שחור-לבן" כלפי ישראל, שלא רואות ניואנסים בנו, בישראלים.ות, בישראליות, ובישראל כמדינה (אלו 4 תחומים שונים של אי נראות). 

 

כשאנו מרגישים דחייה חברתית, הדרה חברתית ובידוד חברתי, חלקנו נרגיש אי חיבור (Disconnection). זה מצב שהמערכת שלנו חווה ככאב עז, כמעט פיזי. הרווח בהיעדר החיבור הוא שאנו מגנים.ות על עצמנו מהכאב הזה. המחיר יכול להיות תחושות של ניכור ובדידות.

"הכול עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת": מה עובר על מהגרים ישראלים שמונה חודשים לאחר ה-7.10?

מה נרגיש כשכואב?

 

אחרי כל מה שנכתב במאמר הזה עד כה, האם אפשר להתפלא על כך שלרובנו כואב? אבל אילו רגשות מגיעים עם הכאב הזה?

 

ייסורים, (כתרגום למילה האנגלית Anguish), הוא רגש שכולל שילוב של הלם, אבל, ספקות לגבי העתיד, וחוסר אונים. מרכזית לרגש הזה היא התחושה שאנחנו לא יכולים.ות לשנות את או להשפיע על מה שקרה ומה שקורה. זה סוג של צער שחודר לעצמות, לנשימה, לרגשות ולמחשבות שלנו. 

 

המצב יכול לגרום לנו לחוסר תקווה, לגבי העתיד של ישראל, של החברים.ות והמשפחה, שלנו כמהגרים.ות. וכשחוסר התקווה נעשית קיצונית, מופיעה יותר בחיים שלנו, ומשולבת עם אותם ייסורים – נרגיש ייאוש.

 

המילה אבל, נשמעת באוויר לא מעט. הנה כמה מהרגשות שמגיעים עם אבל. אובדן – של נורמאליות, של מה שיכול היה להיות, של מה שחשבנו שידענו או שהבנו. כמיהה – ערגה בלתי נשלטת למשמעות, להבנה, להזדמנות להשיג מחדש את מה שאיבדנו. להרגיש אבוד.ה – ללכת לאיבוד בעולמות הגופניים, הרגשיים והחברתיים שלנו, לנסות "למצוא את הצפון" ולהתמקם מחדש כשהעולם ממשיך להטלטל. 

 

מה נרגיש כשדברים מחזקים אותנו?

 

כדי לסיים בטון חיובי, כדאי להזכיר שלצד התחושות הקשות, חלקנו חווינו בשנה האחרונה גם חוויות טובות. כמהגרים.ות, אנחנו חיים.ות תמיד עם שאלות כמו "איפה הבית?", "להיכן אני שייכ.ת?", "האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה?". וחלקנו קיבלנו תשובות חדשות בשנה האחרונה.

 

אם זה עם הא.נשים בישראל, או אלו במדינה אליה הגענו, חלקנו חווינו חיבור. מדובר באנרגיה שקיימת בין אנשים כשהם.ן מרגישים.ות נראים.ות, נשמעים.ות, מוערכים.ות; כשהם.ן יכולים.ת לתת ולקבל בלי שיפוט; וכשהם.ן חווים חוזק והטענה ממערכת היחסים. חלקנו זכינו לאמפתיה, נוכחות, ותמיכה מרבים.ות בחיינו, וזו חוויה משמעותית לא.נשים בכלל ולמהגרים.ות בפרט.

 

הודייה  הופיעה אצל חלקנו, רגש שמשקף הערכה עמוקה למה שאנו מעריכים.ות, מה שמביא משמעות לחיינו, ומה שגורם לנו להרגיש מחוברים לעצמנו ולאחרים.ות. חלקנו הודינו על ביטחון, חלקנו על רוגע, חלקנו על בחירות שעשינו למען הרווחה שלנו, חלקנו על התגלית שיש לנו מערכות יחסים תומכות וא.נשים אוהבים.ות בחיינו, אם במדינה שעזבנו או בזו שהיגרנו אליה.    

 

איך לחיות עם הרגשות האלו? 

 

לפעמים רגשות מסוימים יותר דומיננטים מאחרים, לפעמים נחווים מספר רגשות בו זמנית, לפעמים אנחנו לא יודעים.ות מה זה הדבר הזה שאנחנו מרגישים.ות. 

 

לעיתים במצב שכזה, מתעוררת שאלה: איך אפשר להתמודד עם הרגשות האלו? שלפעמים אפילו משתנים ועשויים להראות מנוגדים?

 

אפשרות אחת שנרחיב עליה היא מתן הכרה פנימית שלנו לרגשות שלנו. עבור כל רגש שעולה- ננסה לבדוק האם נוכל לשהות איתו לזמן מה. אם הדבר אפשרי – נתן לו שם, ננסה להבין מה גורם לו, איזה צורך שלנו נענה או לא נענה, והוביל לרגש הזה. 

 

פעמים רבות, עצם ההכרה בחוויה מאפשרת התחלה של תנועה לעבר בהירות והקלה. חשוב לזכור שמדובר בתהליך ואין צורך לעשות זאת במהירות מסוימת או אופן מסוים. נסו לתת לעצמכם.ן את הזמן לו אתם.ן זקוקים.ות כדי להתחבר לתחושות השונות.

 

על אמפתיה ותקשורת מקרבת

 

טיפים לשהייה עם הרגשות שלנו והכרה בהם:

 

• לפעמים זה יכול להיות יותר מאתגר ולפעמים זה יכול להיות דווקא נעים ומחזק. אפשר לזכור שגם במקרים שהרגש יותר נעים עבורנו וגם במקרים שהוא יותר צורם – כל הרגשות האלו טבעיים ונורמאליים בהתחשב במצב.  

 

• אפשר לזכור שהתחושות והרגשות הללו דינאמיים ומשתנים, זהו חלק טבעי מדרכה של הנפש שלנו להתקיים במרחב המשתנה כל העת.

 

• במידה ואנחנו מוצאים.ות את עצמנו מרגישים.ות רגשות מנוגדים, או מרובים, אפשר לנסות לזכור שהקיום של כל התחושות במקביל הוא לגמרי אפשרי ומתאר את המורכבות האנושית, כמו גם תהליכים טבעיים במצבי שינוי או משבר.

 

• אם וכאשר מתעורר קושי לשהות עם תחושה מסוימת, חוסר שקט או כל רגש לא נעים ומגביל – נסו לראות אם תוכלו למצוא דרך לא לשהות עם הקושי לבד. 

 

את.ה מוזמנ.ת להתקשר למתן והמתנדבים.ות שלנו יקשיבו לך, מתוך אמפתיה וללא שיפוטיות, לא כדי לשנות את החוויה שלך אלא להיות איתך בזמן הזה. לא מעט, לשהייה משותפת בזמנים כואבים יש פוטנציאל גדול להקלה, חיבור וחיזוק.

 

אנחנו ב"מתן" זמינים.ות לכם.ן לשיחת תמיכה טלפונית. הקו פתוח בין השעות 20:00-22:00 במספר 0800-0001642 (למחייגים בגרמניה), 493023283794 + (למחייגים מכל אירופה) ובשיחת וואטסאפ למספר +49-176-84958019.

 

** בכתיבת המאמר נעזרנו במחקר ובכלים של מרשל רוזנברג ושל ברנה בראון