1. איזה FOMO מדבר בי עכשיו? של הקיץ? של להשתלב כאן? של מה שקורה שם, בישראל? שלושתם מרגישים דומה. לזהות מי מהם עלה כבר מפחית מהעומס.
2. מה באמת רציתי – מול מה שחשבתי שאני אמור.ה לרצות? אילו מהאירועים ש"לא הספקתי" באמת משכו אותי, ואילו "רק" רציתי לסמן?
3. במה התחושה הזאת באמת נוגעת? אולי זו לא שאלה על אוגוסט, אלא על שייכות, בית, והבחירה לעזוב. אולי זה משהו עמוק שמבקש הכרה, לא תיקון מהיר.
4. אם לא היה לי כוח, ייתכן שהייתה לזה סיבה? חורף ארוך, עומס, הטפטוף המתמשך של חיי הגירה. עייפות היא לפעמים מידע, לא כישלון.
5. מה הפומו אומר? שווה לזכור ש-FOMO מספר לי שמשהו חשוב לי, שאני רוצה להשתייך. אין בו פגם. אני יכולה אולי לקבל ממנו בהירות לגבי משאלות ההשתייכות שלי, ולהתכוונן לנסות לענות עליהן.
6. האם ההנאה שלי צריכה להוכיח משהו? האם אני חייב.ת לנצל את הכול כדי להצדיק את ההגירה, או שמותר לי ליהנות במידה שמתאימה לי, וגם לא, בלי שזה אומר עליי משהו?
7. מה כן היה לי כאן, גם אם אין עליו "מה לספר"? הליכה אחת, שיחה אחת, ארוחה בחוץ – רגעים של להיות פה, שלא מצטלמים טוב אבל נחשבים.