ניצן, 32: בחורף הנורא שעברנו חיכיתי ממש לקיץ. הבטחתי לעצמי שהשנה אנצל את כל ההופעות, השווקים, האירועים. עכשיו סוף אוגוסט, ובפועל לא עשיתי כמעט כלום. די הדחקתי עד שדיברתי עם חברה מישראל. היא סיפרה לי מה עשתה במשך השבוע, בין החיים בתל אביב וסופ"ש בצפון. ופתאום נתקפתי הרגשה חזקה שאסור לי לספר לה על עצמי, זה ממש השתלט עליי.
חלק מהסיבה להגירה היה שיהיה לי יותר פנאי ושקט וכסף ואיכות חיים כדי לצאת וליהנות מכל מה שאירופה מציעה. אבל אני לא עושה את זה והיא – שנשארה בישראל – כאילו מספרת לי את החיים שתכננתי לעצמי. פתאום הרגשתי מתביישת, כאילו צריכה להסתיר איזה כישלון, והרגשתי מבולבלת לגבי מה אני בעצם עושה פה ולמה.
היי ניצן,
תיארת רגע אחד, אבל הוא מגלם בתוכו חוויה דחוסה ומורכבת רגשית של הגירה. בואי נלך עם זה לאט, כי יש כאן כמה שכבות.
המילה פומו (FOMO – fear of missing out) מאוד פופלארית. אבל יש לה לפעמים משמעות ספציפית בהגירה, והיא גם נטועה בנפש ובמוח שלנו. איך זה עובד? המוח שלנו מנבא "תגמול" בכל אירוע, וכשאנחנו לא שם, זה נרשם בפנים כאובדן. במקביל אנחנו משווים.ות עצמנו לאחרים.ות, הקשב שלנו נדרך אל סימני ההחמצה, ואנחנו מסיקים.ות שלהם.ן יש הנאה, מימוש, חיבור וכו' – שלנו אין. כשדגש חזק על מה שנעדר אצלנו הוא שייכות. המחקר מראה שבבסיס ה-FOMO עומד צורך עמוק בשייכות. הוא כמו נורית אזהרה שאומרת "משהו בקשר שלי לעולם לא מסונכרן".
ברמה אחת, הרבה א.נשים נמצאים ב- FOMO בקיץ, בטח במדינות עם חורף ארוך וקשה. המתח בין הפנטזיה, והמציאות נמצא אצל רבים.ות. וגם תחושות ההחמצה, הכישלון, והיעדר הסינכרון עם העיר ומי שנמצאים.ות בה.
אבל כמהגרת, אולי יש כאן רמה שנייה. אם FOMO רגיל הוא אות לצורך בשייכות חברתית, אצלנו הוא נוגע במשהו נוסף: הצורך להשתייך למקום ולחיים חדשים. ללכת לאגם, לשוק, להופעה – זה לא רק כיף. זו דרך להיעשות חלק מהמרקם של העיר, לבנות בית. לשחזר משהו מהתחושה שהייתה לנו בישראל. כשאנחנו לא עושים את זה, לפעמים זה לא נרשם כ"פספסתי ערב נחמד", כמו אצל לא מהגרים.ות, אלא כ"נכשלתי בלבנות את הבית שבשבילו עזבתי את המשפחה והחברים.ות".
מהגרים.ות רגישים.ות יותר לכל זה: הגירה כוללת לרוב גם ספקות סביב הבחירה להגר – זה טבעי ובריא – ולכן ה-FOMO נוחת אצלנו על קרקע פורייה. כשחברה מספרת לך על חיים תוססים בישראל, זה לא נשאר ברמת הקנאה. זה נוגע בשאלה הכי גדולה: עשיתי את הדבר הנכון?
וברקע, בואי נזכור, יש עוד FOMO שנמצא בבסיס של ההגירה. אנחנו תמיד בתחושה שאנחנו מחמיצים.ות משהו בישראל, בחיים עם החברים.ות והמשפחה. חיים.ות עם חווית אובדן, בידוד, וקושי לשמור על סנכרון עם החיים בארץ. ואז מגיע הקיץ ואיתו עוד FOMO. באותו רגע של הישארות בבית בקיץ אנחנו מרגישים.ות החמצה כפולה- של החיים שנשארו בארץ, ושל חלקים מהחיים האפשריים כאן.
ויש עוד דבר שכדאי לדעת על ה-FOMO: הוא מוציא אותנו מההווה ושולח את תשומת הלב למה שקורה במקום אחר. אולי השאלה אינה "למה לא עשיתי יותר". אלא שאלה שמחזירה לכאן ועכשיו:
"מה אני יכולה לחוות ממקום שבו אני באמת נמצאת עכשיו?".
השפע של ברלין אמיתי ושווה – ומותר לא לצרוך את כולו אלא רק במידה שמתאימה לך. המטרה אינה לוותר על ההנאה, אלא לנתק את החוויה מהצורך למדוד דרכה את "הצלחת" ההגירה וההשתלבות בגרמניה.
מאיתנו, צוות "מתן"
אם גם את.ה רוצה לקבל עצה מהצוות המקצועי של "מתן" – אפשר לשלוח לנו שאלות לכתובת המייל Info@matanline.de .
לתשומת לב –
- השאלות ייענו במסגרת הניוזלטר החודשי של "מתן".
- נשמור על פרטיותך ולא נפיץ את כתובת המייל ואת שמך. אנא ציינ.י במייל את גילך ואת השם הפרטי שלך, שיופיעו בניוזלטר.
- ננסה לענות לכל השאלות, אבל לא נוכל להבטיח ששאלתך תיענה.