מדיכאון למנוחה מטעינה: טיפים להישרדות ולשגשוג בחורף הגרמני

החורף הגרמני, מושא לבדיחות ולפחדים, נמצא בשיאו. ואולי דווקא עכשיו קשה יותר להיזכר בהומור, כשהגוף חווה בזמן אמת את הקור, האפרוריות, הסגירות והניתוק.

החורף בגרמניה הוא לא רק קר וחשוך; הוא מצמצם. מצמצם אור, מצמצם תנועה, מצמצם מפגש. וכשהעולם מצטמצם – גם הנפש מגיבה.

לפעמים התקופה מובילה לדיכאון חורף (ירידה באנרגיה, מצב רוח נמוך, קושי לקום, צורך בשינה). אבל רק 2% מהאוכלוסייה מאובחנים.ות עם דיכאון חורף. אצל רובנו, התחושות המלנכוליות הן חלק מתגובה טבעית של הגוף והנפש לעונת השנה.

במאמר הזה, נרצה לדבר על מה שקורה לנפש בזמן החורף, ועל דרכים מיטיבות להתמודד עם העונה, ואפילו לצמוח ממנה.

מה קורה לנפש בחורף

אפשר לראות את זה כך: עונות השנה לא רק משנות את מזג האוויר, אלא גם מבקשות מאיתנו מצבי נפש שונים.

האביב מזמין דמיון ופתיחה. הקיץ מבקש עשייה ותנועה. הסתיו מאפשר רפלקסיה ועיבוד. והחורף – החורף מבקש מנוחה. רגע לפנות מקום ולהיטען, לפני שהכול מתחיל מחדש.

אבל קל יותר לרצות מנוחה מאשר לנוח. אצל רבים מאיתנו, חוסר עשייה יכול לעורר אי־נוחות. כשקצב החיים יורד, יש יותר שקט, ובשקט עולים לפעמים דברים שלא היה להם מקום במהלך השנה: מחשבות, רגשות, סימני שאלה, דילמות, חלומות, תקווה זהירה, ולעיתים גם עצב.

זה יכול להרגיש גדוש ומפחיד. פחות כמו היטענות ויותר כמו רכבת הרים רגשית. וזה יכול להעלות את השאלה הכנה: “מה אני עושה עם כל זה?".

דיכאון חורף- כיצד מתמודדים איתו?

וכאן אפשר להבדיל בין האטה לעצירה, בין שקט לשקיעה. מנוחה שמאופיינת בהאטה יכולה לאפשר לנפש מרחב להרגיש, לזכור, לפגוש מחדש. במרחב שנוצר כשיש שקט אפשר לשמוע קולות פנימיים, לדייק רצונות, צרכים או גבולות, להתאבל, לעבד חוויות דרך קריאה, כתיבה, דמיון, יצירה או מחשבה שקטה.

אם ניתן לתהליכים האלו לקרות, גם כשהם גדושים ברגשות, הנפש תוכל לפנות מקום לדברים חדשים. זו מנוחה שהמשמעות שלה תתגלה רק בהמשך: בהחלטה שתהיה ברורה יותר, בגבול שנצליח להציב, בכיוון מדויק יותר.

במובן הזה, החורף יכול להיות גם זמן של אבל במובנו הבריא: פרידה מאלמנטים, הרגלים או גרסאות של עצמנו שהיו נכונות לשנה שעברה,  כדי לפנות מקום לחדש, ממקום בשל יותר.

אבל איך לתת לתהליך הזה זמן לקרות כשהחורף ארוך? כשמה שעולה יכול לעייף? כשאנחנו פוחדים ששקט והאטה יהפכו לעצירה, שקיעה או חוסר אונים?

התמודדות עם החורף: איך לנוח מבלי לקרוס

כדי שהחורף יהיה מרחב לעיבוד ולצמיחה, מבלי להפוך לבור של עצב והצפה, נרצה ליצור בו מסגרת רכה שתעזור לנו לשמור על יציבות, פעילות ומשאבים.

מה יכול לסייע?

1. לשלב עוגנים קטנים: לשלב ביומיום דברים שמטעינים אנרגיה: מוזיקה, מקלחת חמה, ספל תה טוב, סרטון מצחיק ביוטיוב, עמוד מהספר. מעט אבל קבוע.
2. לאסוף רגעי חיות: שלג ראשון, פרח בחנות, ריח של כביסה טרייה, טעימה טובה. לזהות ולהגיד בלב: “זה רגע חי, נעים.”
3. לשאוף ליעדים קטנים, לא להישגים גדולים: לצאת רק עד הפינה (לא הליכה). לבחור פעולה אחת שמטעינה (לא שלוש). לשמור על קשר עם אדם אחד (לא לנהל את כולם.ן).
4. לבנות שגרות שמחזיקות ולא שוחקות: שעת שינה וקימה גמישה אך ברורה. שעה ביום בלי דרישות מאף אחד. טקס סיום יום: נר, תה, מקלחת, ספר.
5. להשתמש בחושים כדי להזין את הגוף: ריח (תה/תפוז/קינמון), מגע נעים (שמיכה/סוודר/גרביים), נקודת חום בגוף, 3 דקות מול נר או אדים. הגוף לפעמים יודע להיטען לפני שהראש מבין.
6. לשאול שאלות שמפחיתות עומס: מה אני לא צריכ.ה להחליט השבוע? מה יכול לחכות עד אחרי החורף? מכל מה שמעמיס ומלחיץ – מה שלי, ומה לא שלי?
7. להתיידד עם השקט: לשאול את עצמנו "מה מפחיד אותי לפגוש כשאני נח.ה? איך אפשר לווסת פחד לפני שהוא נהיה בהלה?"
8. לבחור “חדר פנימי בטוח”: מקום, תמונה, אדם, זיכרון, שיר או משפט. משהו קבוע שאפשר לחזור אליו כשמרגישים.ות שמאבדים.ות עוגן או מצפן.
9. לזהות את תקרת האנרגיה היומית: 5 דקות? 20? שעה? לפעול לפי מה שאפשרי היום. לא למשטר את עצמנו לעשייה – גם לא לעשיית הסעיפים ברשימה הזו. להגיב בעדינות למשאבים שיש.
10. להתמסר להזמנה של החורף: לשאול את עצמנו מה הסתיים השנה? מה דורש זמן לעיכול ולקבלה? מה יוכל להתעורר רק אחרי מנוחה?

אולי השאלה בחורף אינה איך “להרגיש טוב”, אלא איך לנוח בצורה שמחזיקה אותנו, כזו שמטעינה ומחדשת, מבלי למחוק או להציף.

וכדאי גם לזכור שכל מה שקורה הוא זמני. החורף הוא לא כל הסיפור שלנו. הוא עונה. וגם היא, בסוף, מתחלפת.