כשהמקצוע פוגש הגירה: הבדלים תרבותיים בעבודה והשפעתם על הנפש

הגעת לעבודה. עם מקצועיות, מחויבות, ניסיון. את.ה יודע.ת מה את.ה עושה. ובכל זאת – משהו בדרך שבה את.ה נתפס.ת לא תואם את הכוונה שלך. אולי נאמר לך שאת.ה נשמע.ת חד.ה מדי. או קיבלת מבט מוזר אחרי שהצעת משהו. ולא לגמרי ברור לך מה השתבש.

ולפעמים זה לא שהשתבש משהו. לפעמים שתי שפות מקצועיות שונות פשוט נפגשו – ולא היה שם תרגומון.

החוקר גירט הופסטד, שמיפה ערכי עבודה בעשרות מדינות לאורך עשרות שנים, והחוקרת אירין מאייר במחקרה על מפות תרבות ארגוניות, הראו ש"מקצועיות" שונה בין תרבויות. לא שיש תרבויות מקצועיות יותר ואחרות פחות, אלא שהתשובה לשאלה "איך נראית מקצועיות?" משתנה מתרבות לתרבות.

בישראל ובגרמניה, שני הצדדים רוצים לעבוד בצורה יעילה וחיובית, עם כבוד הדדי. אבל הכבוד נראה אחרת. היעילות נראית אחרת. ואכפתיות נראית אחרת. 

וזה לא מתבטא רק במילים עצמן. הבדלים תרבותיים משפיעים על כל רבדי התקשורת: המילים שאנחנו בוחרים.ות, טון הדיבור ושפת הגוף, ההתנהלות – מתי פונים.ות, איך כותבים.ות מייל, מה נחשב מתאים לשתף, ואיפה עובר הגבול בין אישי למקצועי. גם תקשורת כתובה מושפעת מהבדלים כאלה, ולכן לפעמים מייל אחד יכול להיקרא בשתי דרכים שונות לגמרי. 

איך הישראליות שלנו יכולה להישמע בגרמניה?

ההבנה הזו לא מבטלת את האתגר, אבל יכולה לשנות את הדרך שבה ניגש אליו. נוכל לשאול את עצמנו – כיצד הישראליות שלי מופיעה בזהות המקצועית שלי? באיך שאני מתנהל.ת? באיך שאני מפרש.ת אחרים.ות?

הנה כמה דוגמאות שרלוונטיות לנו:

ישירות: לדבר ישיר ולומר את מה שאנחנו חושבים.ות, מתחבר לנו לפעמים למסר "אני סומכ.ת עליך, אני לוקח.ת את העבודה ברצינות, אין לי מה להסתיר". בסביבה גרמנית, אותה ישירות יכולה להישמע חריפה וחדה. לא בגלל התוכן, אלא בגלל שהניסוח לא כולל את שכבות הריכוך שהצד השני מצפה להן.

תכלסיות: "בוא נגיע לעיקר" הוא אצלנו סימן לכבוד לזמן של כולם.ן. בסביבה שבה הדרך לתוצאה –  ניסוח, הקדמה, הכנה – היא חלק מהתוצאה עצמה, דילוג עליה יכול להישמע כאילו אין מקום לאדם שמולנו. גם כשהכוונה הייתה הפוכה.

מעורבות גבוהה: שאלות, תגובות מהירות, רצון להשתתף – אצלנו זו שפת חיבור. בסביבה שמפרידה בצורה ברורה יותר בין מרחב אישי למקצועי, אותה מעורבות עלולה להרגיש כהתערבות וכחציית גבולות. למשל, בישראל, שיתוף של מספרי פלאפון בתוך הצוות ועם המנהל.ת הוא אוטומטי. הוא אומר "יש כאן קשר, אני זמין.ה". בגרמניה, גבול זה מוגדר אחרת לחלוטין, ולא מעט קולגות ומנהלים.ות לא חולקים את מספר הפלאפון האישי.

יצירתיות, אלתור וקצב מהיר: התאמה למציאות משתנה, שינוי כיוון באמצע, פתרון שעולה "תוך כדי תנועה" – אצלנו זו חשיבה חיה, גמישות, יכולת לעמוד בלחץ. בסביבה שמעריכה תכנון מראש ומבנה קפדני, זה יכול להיראות כחוסר ארגון, או חוסר מחויבות לתהליך. לא כי הרעיון לא טוב, אלא כי לא הגיע בדרך שמוכרת.

חום וקרבה: שיחה קטנה, שאלה על סוף השבוע, הומור – אצלנו זו דרך לומר "אנחנו לא רק עובדים.ות יחד, יש בינינו יחסים". בסביבה שמפרידה בצורה ברורה יותר בין הפרטי למקצועי, ייתכן ולא נזכה לשיתוף פעולה. לא כי הצד השני קר, אלא כי גבולות המרחב המקצועי מוגדרים אחרת.

הגרמנים.ות עצמם.ן נוטים.ות לתאר את עצמם.ן כ"אגוזי קוקוס" — קשים.ות מבחוץ, רכים.ות מבפנים. הקרום החיצוני הוא לא קור — הוא ההפרדה הברורה בין מרחב מקצועי לאישי, שבה הצד הפנימי מגיע לאט ובאמון שנצבר לאורך זמן.

כשאין מי שיביא מרק עוף: על פערי התרבות ברגעים המשמעותיים של החיים

מה מאתגר ישראלים.ות בעבודה בסביבה גרמנית? 

ומה מאתגר לנו, כישראלים.ות, במפגש עם המקצועיות הגרמנית?  

יש שחשים.ות תסכול מהקצב ומהתהליכים – כל החלטה עוברת שלבים, כל שינוי צריך אישור, כל ישיבה מסתיימת בדיוק כשעלה הרעיון המעניין. בסביבה שבה מהירות ויכולת תגובה הם חלק מהזהות המקצועית שלנו, ההאטה הזו יכולה להרגיש כמגבלה, ולפעמים כחוסר אמון בשיפוט שלנו.

יש שמתארים.ות קושי לקרוא את הסביבה – מיילים פורמליים מדי שקשה להבין מה הכוונה האמיתית שלהם, שתיקות שלא ברור אם הן הסכמה או אי-נוחות, משוב שמגיע עטוף בשכבות כל כך רבות שמה שבאמת חשוב ממנו לא תמיד עובר. לפעמים הקושי הוא ממש לשוני: המילה "suboptimal" בפה גרמני לא אומרת "כמעט טוב", היא לרוב אומרת "לא בסדר". המילה "interesting" יכולה להיות דרך מנומסת לומר "לא". מי שגדל.ה עם תקשורת ישירה לומד.ת שיש כאן שפה שלמה שצריך לפענח.  

יש שמתארים.ות גם הבדל בדרך שבה בונים.ות אמון מקצועי. אצלנו, אמון נבנה מחיבור אישי, מפתיחות, ממוכנות לפתור בעיה ביחד. בסביבה גרמנית, אמון נבנה לאט, בהדרגה, דרך עקביות ועמידה בהתחייבויות לאורך זמן. לא כי הצד השני חשדן, אלא כי זה מה שמשמעותי לו. זה פער שיכול לגרום לתחושה שהיחסים לא מתקדמים, בזמן שהצד השני מרגיש שהם על הנתיב הנכון.

ויש שמרגישים.ות שאינם.ן יכולים.ות לתת את המקסימום. כשאחת מהחוזקות שלך היא לפתור בעיות בזמן אמת, לחשוב קדימה מהר, ולחבר בין א.נשים בדרכים לא צפויות, והסביבה לא תמיד קוראת את זה ככה – זה יכול להיות מתסכל מאוד.

לנהל את הפער התרבותי הזה זו עבודה, והיא מתישה. א.נשים מתארים.ות את זה לפעמים כתחושה של אבדן ביטחון מקצועי. שאלות שמתחילות כהתלבטות מקצועית ("אולי אני לא מתאימ.ה לכאן?"), יכולות עם הזמן להתיישב עמוק יותר, כ"משהו בי לא בסדר."

אין כאן טעות – יש שתי שפות 

אין כאן "טועה" ו"צודק.ת". לישראלי.ת עם הדיבור הישיר יש כוונה לכבד, להניע, לסמוך. לגרמני.ת שהגיב.ה באי-נוחות יש גם כוונות טובות. הייתה פה פגישה של שתי שפות – ללא תרגום.  

הבנה זו לא מכחישה את הפגיעה. אפשר גם להכיר בה, וגם לדעת שהיא לא מספרת הכל על מי שאנחנו. הישירות, המהירות, היצירתיות, והחום  שלנו לא הפכו ל"טעות". בהגירה, הן פשוט בשיחה עם שפה אחרת.

הנתיב הנפשי שמחקר ההגירה מצביע עליו כבריא יותר הוא לא היטמעות – ויתור על מה שאנחנו – אלא אינטגרציה: לדעת לנוע בין שתי שפות, מבלי לאבד את עצמנו. 

איך לנווט בין שתי שפות מקצועיות בעבודה 

יש כמה נקודות שמהן אפשר להתחיל להתבונן ולנוע קצת אחרת בתוך הפער הזה.

1. לפני שיחה: לעצור רגע ולהתכוונן. לא ל"איך לא אפשל שוב", אלא ל"מה אני רוצה שהצד השני יקלוט מהשיחה הזו?" השאלה הזו מאפשרת לבחור ניסוח שמוביל לשם בלי לוותר על הכוונה.
2. בזמן שיחה: לא לנטוש את הסגנון האישי, אלא להוסיף לו הקשר. ישירות, תכלסיות, יצירתיות – אלה כוחות. לפעמים הם פשוט צריכים “כתוביות”:  “אני אומר.ת את זה ישירות כי חשוב לי שנמצא פתרון מהר.”
3. כשמשוב מכאיב: לבדוק אותו לעומק. מה אמת במשוב ומה אולי נובע מהבדל תרבותי. לא כל ביקורת נכונה, ולא כל ביקורת שגויה. לפעמים יש שם מידע שימושי, גם כשהאריזה כואבת. 
4. אחרי אירוע שהרגיש לא בסדר: להפריד בין שתי שאלות. "מה עשיתי?" ו"מה זה אומר עלי?". אלו שתי שאלות שונות לגמרי. הראשונה שווה להישאל ולעזור לנו להבין איפה היו שפות שונות, ומה אפשר לעשות אחרת בעתיד. השנייה יכולה להוביל אותנו להרגיש חסרי יכולת, או פוגעניים, ולהרחיק אותנו מלמידה של דרכים נוספות להשיג את המטרות שלנו.
5. לטווח ארוך: לפתח יכולת תרגום, לא מחיקה.  לעבוד בסביבה רב תרבותית זה לא להפוך למישהו.י אחר.ת. זה יותר כמו לדבר בשתי שפות – לבחור בכל פעם את זו שתישמע.
6. לא לבלבל בין “שונה” לבין “פחות”. כשמשהו לא עובד כמו שאנחנו רגילים.ות קל לחשוב שמשהו בנו לא מספיק.  אבל לרוב, זה פשוט מפגש בין שתי מערכות שונות.
7. מה שאנחנו מביאים.ות לעבודה לא הפך ללא-נכון. הוא פשוט נמצא עכשיו בשיחה עם שפה אחרת. וזו, לפעמים, יכולה להיות הזדמנות להרחיב, לא להתכווץ.

זקוקים למרחב בטוח לשיחה? אנחנו כאן.

קו הקשב של "מתן" פתוח עבורכם.ן לשיחות אמפתיות, דיסקרטיות, ללא שיפוט. אפשר לדבר על געגוע, בדידות, שחיקה — וגם על רגעים יפים שנחוו לבד.

הקו פתוח מדי ערב בין השעות 20:00-22:00 ובימי שלישי וחמישי בין 10:00-12:00. במספר 0800-0001642 (למחייגים בגרמניה), 493023283794 + (למחייגים מכל אירופה) ובשיחת וואטסאפ למספר +49-176-84958019.